מקור סוכה ד׳
1 וְאַף עַל גַּב דְּבַטְּלִינְהוּ לְכוּלְּהוּ, מִשּׁוּם דְּבָטְלָה דַּעְתּוֹ אֵצֶל כׇּל אָדָם.
2 תֶּבֶן וּבִטְּלוֹ הָוֵי מִיעוּט, וְכׇל שֶׁכֵּן עָפָר וּבִטְּלוֹ.
3 תֶּבֶן וְאֵין עָתִיד לְפַנּוֹתוֹ, וְעָפָר סְתָם — מַחְלוֹקֶת רַבִּי יוֹסֵי וְרַבָּנַן. דִּתְנַן: בַּיִת שֶׁמִּילְּאָהוּ תֶּבֶן אוֹ צְרוֹרוֹת וּבִיטְּלוֹ — מְבוּטָּל.
4 בִּיטְּלוֹ — אִין, לֹא בִּיטְּלוֹ — לָא. וְתָנֵי עֲלַהּ, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: תֶּבֶן וְאֵין עָתִיד לְפַנּוֹתוֹ — הֲרֵי הוּא כְּעָפָר סְתָם, וּבָטֵל. עָפָר וְעָתִיד לְפַנּוֹתוֹ — הֲרֵי הוּא כִּסְתַם תֶּבֶן, וְלָא בָּטֵיל.
5 הָיְתָה גְּבוֹהָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה וְהוּצִין יוֹרְדִין בְּתוֹךְ עֶשְׂרִים אַמָּה, אִם צִלָּתָם מְרוּבָּה מֵחֲמָתָם — כְּשֵׁרָה, וְאִם לָאו — פְּסוּלָה.
6 הָיְתָה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, וְהוּצִין יוֹרְדִין לְתוֹךְ עֲשָׂרָה, סָבַר אַבָּיֵי לְמֵימַר אִם חֲמָתָם מְרוּבָּה מִצִּלָּתָם — כְּשֵׁירָה.
7 אֲמַר לֵיהּ רָבָא: הָא דִּירָה סְרוּחָה הִיא, וְאֵין אָדָם דָּר בְּדִירָה סְרוּחָה.
8 הָיְתָה גְּבוֹהָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה וּבָנָה בָּהּ אִיצְטְבָא כְּנֶגֶד דּוֹפֶן הָאֶמְצָעִי, עַל פְּנֵי כּוּלָּהּ וְיֵשׁ בָּהּ הֶכְשֵׁר סוּכָּה — כְּשֵׁרָה.
9 וּמִן הַצַּד, אִם יֵשׁ מִשְּׂפַת אִיצְטְבָא לַכּוֹתֶל אַרְבַּע אַמּוֹת — פְּסוּלָה, פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת — כְּשֵׁרָה.
10 מַאי קָא מַשְׁמַע לַן, דְּאָמְרִינַן דּוֹפֶן עֲקוּמָּה? תְּנֵינָא: בַּיִת שֶׁנִּפְחַת וְסִיכֵּךְ עַל גַּבָּיו, אִם יֵשׁ מִן הַכּוֹתֶל לַסִּיכּוּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת — פְּסוּלָה, הָא פָּחוֹת מִכָּאן כְּשֵׁרָה!
11 מַהוּ דְּתֵימָא: הָתָם הוּא דְּחַזְיָא לְדוֹפֶן, אֲבָל הָכָא, דְּלָא חַזְיָא לְדוֹפֶן — אֵימָא לָא, קָא מַשְׁמַע לַן.
12 הָיְתָה גְּבוֹהָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה וּבָנָה אִיצְטְבָא בְּאֶמְצָעִיתָהּ, אִם יֵשׁ מִשְּׂפַת אִיצְטְבָא וְלַדּוֹפֶן אַרְבַּע אַמּוֹת לְכׇל רוּחַ וָרוּחַ — פְּסוּלָה, פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת — כְּשֵׁרָה.
13 מַאי קָא מַשְׁמַע לַן, דְּאָמְרִינַן דּוֹפֶן עֲקוּמָּה? הַיְינוּ הָךְ!
14 מַהוּ דְּתֵימָא: דּוֹפֶן עֲקוּמָּה מֵרוּחַ אַחַת — אָמְרִינַן, אֲבָל כׇּל רוּחַ וָרוּחַ — לָא, קָא מַשְׁמַע לַן.
15 הָיְתָה פְּחוּתָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, וְחָקַק בָּהּ כְּדֵי לְהַשְׁלִימָהּ לַעֲשָׂרָה, אִם יֵשׁ מִשְּׂפַת חֲקָק וְלַכּוֹתֶל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים — פְּסוּלָה.
16 פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים — כְּשֵׁרָה.
17 מַאי שְׁנָא הָתָם, דְּאָמְרַתְּ פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת, וּמַאי שְׁנָא הָכָא, דְּאָמְרַתְּ פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים?
18 הָתָם, דְּאִיתֵיהּ לְדוֹפֶן, פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת — סַגִּיא, הָכָא, לְשַׁוּוֹיֵי לְדוֹפֶן, פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים — אִין, אִי לָא — לָא.
19 הָיְתָה גְּבוֹהָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה, וּבָנָה בָּהּ עַמּוּד שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, וְיֵשׁ בּוֹ הֶכְשֵׁר סוּכָּה — סָבַר אַבָּיֵי לְמֵימַר, גּוּד אַסֵּיק מְחִיצָתָא.
20 אֲמַר לֵיהּ רָבָא: בָּעֵינַן מְחִיצוֹת הַנִּיכָּרוֹת, וְלֵיכָּא.
21 תָּנוּ רַבָּנַן: נָעַץ אַרְבָּעָה קוּנְדֵּיסִין וְסִיכֵּךְ עַל גַּבָּן, רַבִּי יַעֲקֹב מַכְשִׁיר וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין.
22 אָמַר רַב הוּנָא: מַחְלוֹקֶת עַל שְׂפַת הַגָּג, דְּרַבִּי יַעֲקֹב סָבַר: אָמְרִינַן גּוּד אַסֵּיק מְחִיצָתָא, וְרַבָּנַן סָבְרִי: לָא אָמְרִינַן גּוּד אַסֵּיק מְחִיצָתָא, אֲבָל בָּאֶמְצַע הַגָּג — דִּבְרֵי הַכֹּל פְּסוּלָה. וְרַב נַחְמָן אָמַר: בְּאֶמְצַע הַגָּג מַחְלוֹקֶת.
23 אִיבַּעְיָא לְהוּ: בְּאֶמְצַע הַגָּג מַחְלוֹקֶת, אֲבָל עַל שְׂפַת הַגָּג דִּבְרֵי הַכֹּל כְּשֵׁרָה, אוֹ דִלְמָא, בֵּין בָּזוֹ וּבֵין בָּזוֹ מַחְלוֹקֶת? תֵּיקוּ.
24 מֵיתִיבִי: נָעַץ אַרְבָּעָה קוּנְדֵּיסִין בָּאָרֶץ וְסִיכֵּךְ עַל גַּבָּן, רַבִּי יַעֲקֹב מַכְשִׁיר וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין.
25 וְהָא אֶרֶץ, דִּכְאֶמְצַע הַגָּג דָּמֵי, וְקָא מַכְשִׁיר רַבִּי יַעֲקֹב! תְּיוּבְתָּא דְרַב הוּנָא, תְּיוּבְתָּא.
26 וְעוֹד: בָּאֶמְצַע הוּא דִּפְלִיגִי, אֲבָל עַל שְׂפַת הַגָּג דִּבְרֵי הַכֹּל כְּשֵׁרָה! לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתֵּיהּ דְּרַב הוּנָא בְּתַרְתֵּי.
27 אָמַר לְךָ רַב הוּנָא: פְּלִיגִי בְּאֶמְצַע הַגָּג, וְהוּא הַדִּין עַל שְׂפַת הַגָּג. וְהַאי דְּקָמִיפַּלְגִי בְּאֶמְצַע הַגָּג, לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחוֹ דְּרַבִּי יַעֲקֹב, דַּאֲפִילּוּ בְּאֶמְצַע הַגָּג נָמֵי מַכְשִׁיר.
28 תָּנוּ רַבָּנַן: נָעַץ אַרְבָּעָה קוּנְדֵּיסִין בָּאָרֶץ וְסִיכֵּךְ עַל גַּבָּן, רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר: רוֹאִין כׇּל שֶׁאִילּוּ יֵחָקְקוּ וְיֵחָלְקוּ, וְיֵשׁ בָּהֶן טֶפַח לְכָאן וְטֶפַח לְכָאן — נִידּוֹנִין מִשּׁוּם דְּיוֹמָד, וְאִם לָאו — אֵין נִידּוֹנִין מִשּׁוּם דְּיוֹמָד. שֶׁהָיָה רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר: דְּיוֹמְדֵי סוּכָּה טֶפַח, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַד שֶׁיְּהוּ שְׁתַּיִם כְּהִלְכָתָן, וּשְׁלִישִׁית אֲפִילּוּ טֶפַח.
29 וְשֶׁאֵינָהּ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים. מְנָלַן?
30 אִתְּמַר, רַב וְרַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי יוֹחָנָן וְרַב חֲבִיבָא מַתְנוּ.
31 בְּכוּלֵּהּ סֵדֶר מוֹעֵד, כָּל כִּי הַאי זוּגָא — חַלּוֹפֵי רַבִּי יוֹחָנָן וּמְעַיְּילִי רַבִּי יוֹנָתָן.
32 אָרוֹן תִּשְׁעָה, וְכַפּוֹרֶת טֶפַח — הֲרֵי כָּאן עֲשָׂרָה, וּכְתִיב: ״וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפּוֹרֶת״,
פירוש תוספתא כפשוטה על סוכה ד׳:ט״ו
15 47-48. כל המשמרות שונות ומשלשות בפרים חוץ משתים האחרונות ששונות וכו'. ירושלמי פ"ה רה"ז, נ"ה ע"ד, בבלי נ"ה ב'. ובמשנתנו פ"ה סמ"ו: אמרו מי שהקריב פרים היום לא יקריב למחר, אלא חוזרין חלילה. ונמצא שלשבעים פרי החג חסרו עוד שני פרים, כדי שכל כ"ד משמרות יקריבו שלש פעמים.
16 49-50. ר' לעזר בן פרטא ור' ליעזר בן יעקב אומ' לא היה פאייס לחלבי שעיר אלא מי מעלה איברים לכבש הוא מעלה את חלבי שעיר. וכ"ה לעיל יומא פ"א הי"א, שו' 53, בד ובכי"ל, אלא שלא נזכר שם "ר' לעזר בן פרטא" בשום נוסח. ובכי"ע שם: לא היה פייס לאיברין ולחלבי שעיר וכו'. ועיקר הברייתא סמוכה למשנתנו כאן פ"ה מ"ו: יום טוב הראשון של חג היו שם שלשה עשר פרים ואילים שנים ושעיר אחד, נשתיירו שם ארבעה עשר כבשים וכו'. וכל הקרבנות הללו חוץ מן השעיר הן עולות. ואמרו כאן שלא היה פייס מיוחד להקרבת חלבי שעיר, והוא הדין איברי העולות, על גבי המזבח כמפורש לעיל יומא הנ"ל בכי"ע, אלא מי שמעלה איברים לכבש מעלה את האיברים לגבי מזבח, ומי שמעלה את חלבי השעיר לכבש הוא מעלה את חלבי שעיר למזבח. וסגנון הברייתא מקוצר ונקט את לשון משנת תמיד פ"ה מ"ב "המעלה איברים הוא מעלה", והכוונה לאיברי העולות ולחלבי המוסף. ובכי"ע ובכי"ל כאן חסרה המלה "לכבש". ולפי גירסא זו הפירוש כפשוטו, שלא היה פייס כלל במוסף ואף לשעיר, ואין צורך לומר לעולות המוסף שהרי אף בשחר עולות הן, ומי שזכה באיברים של העולות שחרית זוכה גם בחלבי השעיר, עיין מ"ש בשיח יצחק לתו"י יומא כ"ו ב', ק"נ ע"ג. ואפשר לפרש כן גם לפי גירסת ד וכי"ו. וראב"י נקט לפי שיטתו שעיקר הפייס היה על העלאת איברים לכבש.
17 50-51. אבא יוסי בן חנן אומ' לא היה פאייס אלא לראשי משמרות בלבד וכו'. בד חסרה כאן המלה "אלא" בטעות, וישנה בכל הנוסחאות. ובכי"ע: ר' חנניה בן אנטיגנס אומ' וכו'. אבל בד וכי"ל כלפנינו. וכ"ה בחי' הרמב"ן כאן מ"ח א' ד"ה אבל. והסתייע מכאן נגד פירש"י מ"ח רע"א שכתב שבחג לא היה פייס ברגלים על הפרים, אלא מתחילים כסדר המשמרות כמו שהן סדורות בדברי הימים א', כ"ד, ז' ואילך: הראשון ליהויריב, לידעיה השני וכו'. ובאמת כפירש"י מבואר בה"ג ה' סופרים, ד"ו קמ"ב ע"ב, ד"ב, סוף עמ' 631 ואילך. וכבר תמה הרמב"ן, ומה נעשה בשנים האחרונות ששנו ולא שילשו, כמפורש לעיל. והביא ראייה מן התוספתא כאן, שפייסו גם על הפרים, וראש המשמר שזכה ראשון בפייס, משמרו קרב ראשון, ואח"כ מקריבים כסדר הכתוב במקרא. והוסיף: ורבנן פליגי בהא, וסברי דשאר משמרות מקריבות כדרך שעומדות ככוליאר כלומר, כרגיל, עיין להלן בסמוך, כדפרישית. ואיפשר דליכא הכא פלוגתא, ואעפ"י שבלשון יחיד הם שונים אותה. ומתוך דברי תנא זה אין הכרח שפייסו ביום ראשון בלבד, ואפשר לומר שבמחזור שני חזרו והפיסו. ועיין להלן.
18 52-53. ר' חנינא בן אנטיגנס אומ' לא היה פייס אלא ליום טוב הראשון של חג בלבד וכו'. וכ"ה בד ובכי"ל ובחידושי הרמב"ן הנ"ל, ובמאירי מ"ז א' ס"ב ע"ד. אבל בכי"ע: אבא יוסי בן חנן או' וכו', ומוחלפת השיטה שם. ואפשר שאינו חולק על אבא יוסי בן חנן בראשי משמרות אלא מוסיף שלא פייסו ראשי משמרות אלא ביום ראשון בלבד. וכן במאירי הנ"ל ס"ב ע"ג ור"ה ד' ב', עמ' י"ג: וביום ראשון היו מפייסין לראשי המשמרות מי מקריב פר ושוב אין פייס לפרים וכו'. ועיין מ"ש במכילתין, 136 ע"א. אבל בחגיגה י"ז א', עמ' 34, פירש כפירש"י, עיי"ש. וכן בריטב"א כאן מ"ז ב': דהא ודאי צריכין היו לפייס איזו לפרים ואיזו לאלים ואיזו לכבשים, ומפורש הוא בתוספתא שהיה פייס בי"ט ראשון של חג וכו', אבל עיקר הפירוש כי ביום הראשון היו מפיסין לראשי משמרות, ומתוך אותו פייס זוכין בכל הימים בסדר שלהם בזו אחר זו. ועיי"ש נ"ה ב' ד"ה מתני'. ועיין מ"ש בערוך לנר מ"ח א' לדברי רש"י ד"ה פייס, וסמך על הגירסא המשובשת שבדפוסים לעיל ברישא, עיי"ש. וכבר כתבנו לעיל שבכל הנוסחאות וכן בראשונים היתה הגירסא: אלא לראשי משמרות.